דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
"אין סיבה שיהיה הבדל בין מאמן למאמנת"
תאריך: 08/03/2021
ענף השחייה הוא אחד הענפים השוויוניים ביותר בין גברים לנשים, זו עובדה. הפרסים הכספיים בתחרויות הבינלאומיות זהים, הייצוג המספרי זהה, ולא בכדי השחייניות הטובות בעולם הן כוכבות על גם מחוץ לבריכת השחייה. גם בארץ מתוך כ-8,000 שחייניות ושחיינים רשומים כ-45 אחוזים הן נשים, כשהמספרים רק עולים בשנים האחרונות.
גם על שפת הבריכה אנחנו רואות ורואים בשנים האחרונות יותר ויותר נשים בתפקידי אימון, כולל מאמנות ראשיות באגודות מובילות ומנהלות מקצועיות. אז נכון, עדיין מרבית המאמנים בענף הם גברים, אולם נראה שגם הפער הזה הולך ומצטמצם והשאיפה היא כי יימחק לחלוטין בשנים הבאות. אז לרגל יום האישה הבינלאומי החל היום, 8 במרץ, החלטנו לשבת עם שלוש מאמנות, כל אחת מגיעה ממקום אחר וכל אחת במקום שונה בקריירה, אך המשותף לכולן הוא אחד, הן הדמות המקצועית הבכירה ביותר באגודות שלהן.
"לא תמיד לוקחים את הנשים מספיק בחשבון"
לודמילה זליצ'ונוק, המאמנת הראשית של מכבי קריית ביאליק, היא כבר הרבה שנים דמות בכירה בשחייה הישראלית. היא התחילה את הקריירה עוד באוקראינה וברוסיה, ועם עלייתה לארץ בתחילת שנות ה-90, ההמשך היה טבעי מבחינתה: "התחלתי לשחות בגלל השכן שלי שהיה מדריך שחייה. הוא לקח אותי לבריכה באודסה וככה התחלתי לשחות. הייתי שחיינית תחרותית בינונית, לא ברמות הכי גבוהות. פרשתי בגיל 16 ובגיל 17 כבר התחלתי ללמוד חינוך גופני עם התמחות בשחייה. תוך כדי הלימודים כבר התחלתי להדריך שחייה, ואחרי זה התחלתי לאמן גם שחייה תחרותית, כולל כשעברתי לסיביר. אחרי זה עליתי לארץ וחצי שנה אחרי העלייה כבר התחלתי לעבוד כמדריכת שחייה בביאליק. עם השנים הפכתי למאמנת הקבוצה התחרותית, בהתחלה בצעירים, איתם זכינו במקום הראשון באליפות, ובהמשך גם בבוגרים".
מה ההישג שלך כמאמנת שאת הכי מתגאה בו?
"יש לא מעט הישגים שאני מתגאה בהם, אבל זה שילד בא אל המקפצה ונותן את כל כולו ואת הנשמה שלו במשחה, זה מבחינתי ההישג הכי גדול. זו המטרה שלי והתוצאה פחות חשובה. הרבה פעמים השחיינים הבינוניים לכאורה נותנים לי יותר גאווה מהבולטים בגלל השיפור וההשקעה שלהם, זה מה שאני אוהבת. כמובן שאני יכולה לציין את איליה אייזנשטוק ,עידו הבר, אנסטסיה גורבנקו ועוד הרבה, מכל תקופה יש משהו מרגש, במיוחד כשמאמנים כל כך הרבה זמן. נסטיה היא באמת משהו מיוחד מכל השחיינים שהיו לי, כי היה לי קשר מאוד חזק עם המשפחה שלה מגיל צעיר, גידלנו אותה יחד, גם בתקופות פחות קלות, תמיד היינו יחד. גם עידו הבר הוא דוגמה טובה לכך, בגיל 11-10 שלוש פעמים הלכתי פיזית והחזרתי אותו לשחות כשהוא רצה להפסיק, ובסוף הוא הפך לשיאן ישראל. הכל זה יחד עם ההורים והמשפחה, לא מאמינה שאפשר לגדל שחיין לבד, זה כל המעטפת".
האם את מרגישה הבדל כלשהו כמאמנת לעומת מאמן?
"לצערי בארץ זה שונה. ברוסיה לא היה הבדל, היו המון מאמנות, כאן הרוב גברים. לא תמיד לוקחים את הנשים מספיק בחשבון ובגלל זה יש גם פחות שממשיכות את זה בתור קריירה. יש מעט מדי מאמנות ראשיות באגודות. מאמנת ראשית של אגודה לוקחת אחריות על ההחלטות וזה לא פשוט. אני גדלתי במשפחה שהאישה צריכה להספיק הכל - לבשל, לנקות ועוד דברים מסביב וזה לא פשוט. בלי עזרה של בן זוג אי אפשר להצליח לבד".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
למאמנות צעירות הייתי ממליצה תמיד לשמור על הרצון ללמוד. אם ניתן לקבוצת מאמנים את אותו תרגיל סגנון, כל אחד יסביר קצת אחרת, ייתן תוספת משלו ומכל אחת ואחד אפשר ללמוד. הרצון ללמוד הוא זה שיביא אותן קדימה. ללמוד טכניקה, ללמוד את ההסבר, ללמוד איך להעביר את האימון. גם אני בגילי עדיין לומדת ולא מתביישת לשאול את הקולגות וללמוד מהן, לא חושבת שאני יודעת הכל".
"השמיים הם הגבול, למרות שיש כאלה שעדיין חושבים אחרת"
יעל אשכנזי היא המאמנת הראשית של מכבי ראשון לציון Seals וגם היא בלי ספק אחת המאמנות הבולטות בשחייה הישראלית כבר לא מעט שנים: "התחלתי לשחות בגיל 4 בגלל בעיה רפואית וההתאהבות במים הייתה הדדית. שחיתי במכבי וייסגל רחובות, ובשלב מסויים התפרקה האגודה וכולנו עברנו לשחות במכבי ראשון לציון".
בגיל 7 הייתה התחרות הראשונה שלי, הצטיינתי תחילה בחתירה, אחר כך בפרפר ובגב ואפילו היו לי כמה שיאי גילאים במרחקים הקצרים. התחלתי לאמן תוך כדי לימודי התואר הראשון, חינוך גופני בווינגייט, כמו כשחיינית גם כמאמנת התחלתי באגודת מכבי וייסגל וכעבור כחצי שנה פנו אליי מאגודת מכבי ראשון לציון. מאז אני כאן קרוב ל20 שנה. סגירת שני מעגלים עבורי".
מה ההישג שלך כמאמנת שאת הכי מתגאה בו?
"שחיתי עד הצבא ולשמחתי זכיתי לייצג את נבחרת ישראל כשחיינית וכמאמנת נבחרת הסגל לאליפות אירופה בבריכות קצרות, תחרות מפוארת שהתקיימה בישראל בשנת 2015. בתחרות עבדתי עם הסגל האולימפי שלנו, הכרתי שיטות אימון, נחשפתי לשחיינים הכי טובים בעולם ואין ספק שלמדתי המון וזה היווה נקודת שיא מקצועית עבורי".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
"למאמנת צעירה הייתי אומרת שהשמיים הם הגבול, למרות שיש עדיין אנשים שחושבים אחרת. לכן היא צריכה להקשיב בעיקר לעצמה ולזכור שספורט זה מקום מצוין להתפתח בו. אין סיבה שיהיה הבדל בין מאמן למאמנת, למעט מה שהם מביאים עימם באישיות שלהם, בידע ובאמביציה.אין מקום לחוסר השיוויון בין נשים לגברים בעולם הספורט בשנת 2021. זה מתבטא בתקציבים, בייצוג, בסיקור, בספונסרים, בתהילה. פערי השכר בין גברים לנשים אולי אפילו בולטים יותר לפעמים כשזה מגיע לספורט. אפשר להתחיל בהשוואת התקציבים הממשלתיים ומשם אולי יגיע גם השוויון בדברים האחרים.
"יש התקדמות במגזר הערבי, המנטליות השתנתה"
שם שאולי פחות מוכר לעולם השחייה הישראלית הוא סנא בדארנה. הסיבה היא שסנא עדיין בראשית דרכה בעולם השחייה התחרותי ועתידה עוד לפניה. בחרנו בה לכתבה הזאת בשל סיפורה הייחודי, כאישה המובילה אגודה בחברה הערבית - אחת האגודות החדשות ביותר באיגוד השחייה, הפועל לב הגליל סכנין: "גדלתי במשפחה שהספורט ואורח חיים ספורטיבי הוא ערך עליון בה. בשנת 1997 המשפחה שלי החליטה להקים בריכת שחייה שתשרת את כלל האוכלוסיה, אם זה ילדים, גברים ונשים וכמובן תוך התחשבות בצרכי החברה הערבית בכלל והמסורתית בפרט".
"בגיל 18 החלטתי ללמוד להיות מדריכת שחיה וזה מתוך רצון ללמד את הנשים המסורתיות, שחשוב להן שאישה כמוהן תלמד אותן, ומשם זה התפתח. הייתי מלמדת אותן מתוך תשוקה ותחושה שאני עושה משהו ייחודי ופותחת להן הזדמנויות שחשבו שהן בלתי אפשריות. לאט לאט התחלתי להרחיב את פעולותי והקמתי בית ספר ללימוד שחיה שנחשב מהמובילים בהישגיו במגזר הערבי "הפועל לב הגליל לשחייה סכנין".
ספרי קצת על הקמת האגודה החדשה שלכם ועל החלק שלך בהקמה
"זה היה בשבילי סוג של הגשמת חלום. תמיד רציתי להקים אגודת שחייה שהמצטרפים אליה יאמינו ששחייה זה ספורט מיוחד במינו ויפנימו את חשיבות השחיה לילדים, אם זה בעיצוב התנהגותם הכללית או בהפנמה ששחיה יכולה להוות אורח חיים בריא, עם כל המורכבויות והאתגרים הטכנולוגים שילדים חווים בימים אלה. מאחר ואני אישה, נוסף להיותי מורה במקצוע, הורים רבים הרגישו שלאגודה הזו יש "אמא", האמינו שאני יכולה להבין את ילדיהם, להכיל אותם ולהתמודד עם הרבה אתגרים שמביעים. אני מאוד שמחה לראות גיבוי ותמיכה אינסופית מהסובבים, דבר שנותן לי מוטיבציה לסלול את דרכי קדימה לעוד הישגים".
האם את מרגישה התקדמות בתחום בשנים האחרונות בצד הנשי,במיוחד במגזר הערבי?
"בהחלט יש התקדמות בתחום בצד הנשי במגזר הערבי. הרבה נשים לומדות הדרכת שחיה בשנים האחרונות והרבה מהן מחליטות לפתח קריירה מזה. בעיני זה מקצוע עוצמתי ונשים יכולות להוביל להישיגים מופלאים בתחום. יתרה מזה, אני רואה הרבה שחייניות בנות שממשיכות את דרכן בשחייה גם בגיל מתקדם יותר. פעם זה לא היה מקובל שבנות ימשיכו לשחות כשהן מתבגרות, היום המנטליות אחרת וישנה הבנה ששחייה הינה סוג של ספורט מכובד שצריך לעודד ילדים, כולל בנות, להגיע אליו. אצלנו יש שחייניות רבות שמצליחות להגיע לשיאים אישיים ולהגיע למקומות ראשונים בתחרויות, וזה כמובן בזכות האמונה שהן יכולות לעשות הכל".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
אני קוראת להרבה מאמנות צעירות ומעודדת אותן לבחור במקצוע הזה, כי בעיניי האופי הנשי שלנו יכול לעשות את הכל. נשים מוכיחות כל יום את עצמן בשטח בזכות החוכמה ויכולתן המולדת והנרכשת להוביל למעשים שונים ומיוחדים. בהזדמנות הזו מאחלת לכל הנשים בעולם יום אישה שמח ושימשיכו לשמור על דרכי מחשבה יצירתיות ואמונה שהכל אפשרי כשאנחנו מאמינות ביכולותינו כמובילות שינוי בעולם.
גם על שפת הבריכה אנחנו רואות ורואים בשנים האחרונות יותר ויותר נשים בתפקידי אימון, כולל מאמנות ראשיות באגודות מובילות ומנהלות מקצועיות. אז נכון, עדיין מרבית המאמנים בענף הם גברים, אולם נראה שגם הפער הזה הולך ומצטמצם והשאיפה היא כי יימחק לחלוטין בשנים הבאות. אז לרגל יום האישה הבינלאומי החל היום, 8 במרץ, החלטנו לשבת עם שלוש מאמנות, כל אחת מגיעה ממקום אחר וכל אחת במקום שונה בקריירה, אך המשותף לכולן הוא אחד, הן הדמות המקצועית הבכירה ביותר באגודות שלהן.
"לא תמיד לוקחים את הנשים מספיק בחשבון"
לודמילה זליצ'ונוק, המאמנת הראשית של מכבי קריית ביאליק, היא כבר הרבה שנים דמות בכירה בשחייה הישראלית. היא התחילה את הקריירה עוד באוקראינה וברוסיה, ועם עלייתה לארץ בתחילת שנות ה-90, ההמשך היה טבעי מבחינתה: "התחלתי לשחות בגלל השכן שלי שהיה מדריך שחייה. הוא לקח אותי לבריכה באודסה וככה התחלתי לשחות. הייתי שחיינית תחרותית בינונית, לא ברמות הכי גבוהות. פרשתי בגיל 16 ובגיל 17 כבר התחלתי ללמוד חינוך גופני עם התמחות בשחייה. תוך כדי הלימודים כבר התחלתי להדריך שחייה, ואחרי זה התחלתי לאמן גם שחייה תחרותית, כולל כשעברתי לסיביר. אחרי זה עליתי לארץ וחצי שנה אחרי העלייה כבר התחלתי לעבוד כמדריכת שחייה בביאליק. עם השנים הפכתי למאמנת הקבוצה התחרותית, בהתחלה בצעירים, איתם זכינו במקום הראשון באליפות, ובהמשך גם בבוגרים".
מה ההישג שלך כמאמנת שאת הכי מתגאה בו?
"יש לא מעט הישגים שאני מתגאה בהם, אבל זה שילד בא אל המקפצה ונותן את כל כולו ואת הנשמה שלו במשחה, זה מבחינתי ההישג הכי גדול. זו המטרה שלי והתוצאה פחות חשובה. הרבה פעמים השחיינים הבינוניים לכאורה נותנים לי יותר גאווה מהבולטים בגלל השיפור וההשקעה שלהם, זה מה שאני אוהבת. כמובן שאני יכולה לציין את איליה אייזנשטוק ,עידו הבר, אנסטסיה גורבנקו ועוד הרבה, מכל תקופה יש משהו מרגש, במיוחד כשמאמנים כל כך הרבה זמן. נסטיה היא באמת משהו מיוחד מכל השחיינים שהיו לי, כי היה לי קשר מאוד חזק עם המשפחה שלה מגיל צעיר, גידלנו אותה יחד, גם בתקופות פחות קלות, תמיד היינו יחד. גם עידו הבר הוא דוגמה טובה לכך, בגיל 11-10 שלוש פעמים הלכתי פיזית והחזרתי אותו לשחות כשהוא רצה להפסיק, ובסוף הוא הפך לשיאן ישראל. הכל זה יחד עם ההורים והמשפחה, לא מאמינה שאפשר לגדל שחיין לבד, זה כל המעטפת".
האם את מרגישה הבדל כלשהו כמאמנת לעומת מאמן?
"לצערי בארץ זה שונה. ברוסיה לא היה הבדל, היו המון מאמנות, כאן הרוב גברים. לא תמיד לוקחים את הנשים מספיק בחשבון ובגלל זה יש גם פחות שממשיכות את זה בתור קריירה. יש מעט מדי מאמנות ראשיות באגודות. מאמנת ראשית של אגודה לוקחת אחריות על ההחלטות וזה לא פשוט. אני גדלתי במשפחה שהאישה צריכה להספיק הכל - לבשל, לנקות ועוד דברים מסביב וזה לא פשוט. בלי עזרה של בן זוג אי אפשר להצליח לבד".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
למאמנות צעירות הייתי ממליצה תמיד לשמור על הרצון ללמוד. אם ניתן לקבוצת מאמנים את אותו תרגיל סגנון, כל אחד יסביר קצת אחרת, ייתן תוספת משלו ומכל אחת ואחד אפשר ללמוד. הרצון ללמוד הוא זה שיביא אותן קדימה. ללמוד טכניקה, ללמוד את ההסבר, ללמוד איך להעביר את האימון. גם אני בגילי עדיין לומדת ולא מתביישת לשאול את הקולגות וללמוד מהן, לא חושבת שאני יודעת הכל".
"השמיים הם הגבול, למרות שיש כאלה שעדיין חושבים אחרת"
יעל אשכנזי היא המאמנת הראשית של מכבי ראשון לציון Seals וגם היא בלי ספק אחת המאמנות הבולטות בשחייה הישראלית כבר לא מעט שנים: "התחלתי לשחות בגיל 4 בגלל בעיה רפואית וההתאהבות במים הייתה הדדית. שחיתי במכבי וייסגל רחובות, ובשלב מסויים התפרקה האגודה וכולנו עברנו לשחות במכבי ראשון לציון".
בגיל 7 הייתה התחרות הראשונה שלי, הצטיינתי תחילה בחתירה, אחר כך בפרפר ובגב ואפילו היו לי כמה שיאי גילאים במרחקים הקצרים. התחלתי לאמן תוך כדי לימודי התואר הראשון, חינוך גופני בווינגייט, כמו כשחיינית גם כמאמנת התחלתי באגודת מכבי וייסגל וכעבור כחצי שנה פנו אליי מאגודת מכבי ראשון לציון. מאז אני כאן קרוב ל20 שנה. סגירת שני מעגלים עבורי".
"שחיתי עד הצבא ולשמחתי זכיתי לייצג את נבחרת ישראל כשחיינית וכמאמנת נבחרת הסגל לאליפות אירופה בבריכות קצרות, תחרות מפוארת שהתקיימה בישראל בשנת 2015. בתחרות עבדתי עם הסגל האולימפי שלנו, הכרתי שיטות אימון, נחשפתי לשחיינים הכי טובים בעולם ואין ספק שלמדתי המון וזה היווה נקודת שיא מקצועית עבורי".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
"למאמנת צעירה הייתי אומרת שהשמיים הם הגבול, למרות שיש עדיין אנשים שחושבים אחרת. לכן היא צריכה להקשיב בעיקר לעצמה ולזכור שספורט זה מקום מצוין להתפתח בו. אין סיבה שיהיה הבדל בין מאמן למאמנת, למעט מה שהם מביאים עימם באישיות שלהם, בידע ובאמביציה.אין מקום לחוסר השיוויון בין נשים לגברים בעולם הספורט בשנת 2021. זה מתבטא בתקציבים, בייצוג, בסיקור, בספונסרים, בתהילה. פערי השכר בין גברים לנשים אולי אפילו בולטים יותר לפעמים כשזה מגיע לספורט. אפשר להתחיל בהשוואת התקציבים הממשלתיים ומשם אולי יגיע גם השוויון בדברים האחרים.
"יש התקדמות במגזר הערבי, המנטליות השתנתה"
שם שאולי פחות מוכר לעולם השחייה הישראלית הוא סנא בדארנה. הסיבה היא שסנא עדיין בראשית דרכה בעולם השחייה התחרותי ועתידה עוד לפניה. בחרנו בה לכתבה הזאת בשל סיפורה הייחודי, כאישה המובילה אגודה בחברה הערבית - אחת האגודות החדשות ביותר באיגוד השחייה, הפועל לב הגליל סכנין: "גדלתי במשפחה שהספורט ואורח חיים ספורטיבי הוא ערך עליון בה. בשנת 1997 המשפחה שלי החליטה להקים בריכת שחייה שתשרת את כלל האוכלוסיה, אם זה ילדים, גברים ונשים וכמובן תוך התחשבות בצרכי החברה הערבית בכלל והמסורתית בפרט".
"בגיל 18 החלטתי ללמוד להיות מדריכת שחיה וזה מתוך רצון ללמד את הנשים המסורתיות, שחשוב להן שאישה כמוהן תלמד אותן, ומשם זה התפתח. הייתי מלמדת אותן מתוך תשוקה ותחושה שאני עושה משהו ייחודי ופותחת להן הזדמנויות שחשבו שהן בלתי אפשריות. לאט לאט התחלתי להרחיב את פעולותי והקמתי בית ספר ללימוד שחיה שנחשב מהמובילים בהישגיו במגזר הערבי "הפועל לב הגליל לשחייה סכנין".
ספרי קצת על הקמת האגודה החדשה שלכם ועל החלק שלך בהקמה
"זה היה בשבילי סוג של הגשמת חלום. תמיד רציתי להקים אגודת שחייה שהמצטרפים אליה יאמינו ששחייה זה ספורט מיוחד במינו ויפנימו את חשיבות השחיה לילדים, אם זה בעיצוב התנהגותם הכללית או בהפנמה ששחיה יכולה להוות אורח חיים בריא, עם כל המורכבויות והאתגרים הטכנולוגים שילדים חווים בימים אלה. מאחר ואני אישה, נוסף להיותי מורה במקצוע, הורים רבים הרגישו שלאגודה הזו יש "אמא", האמינו שאני יכולה להבין את ילדיהם, להכיל אותם ולהתמודד עם הרבה אתגרים שמביעים. אני מאוד שמחה לראות גיבוי ותמיכה אינסופית מהסובבים, דבר שנותן לי מוטיבציה לסלול את דרכי קדימה לעוד הישגים".
האם את מרגישה התקדמות בתחום בשנים האחרונות בצד הנשי,במיוחד במגזר הערבי?
"בהחלט יש התקדמות בתחום בצד הנשי במגזר הערבי. הרבה נשים לומדות הדרכת שחיה בשנים האחרונות והרבה מהן מחליטות לפתח קריירה מזה. בעיני זה מקצוע עוצמתי ונשים יכולות להוביל להישיגים מופלאים בתחום. יתרה מזה, אני רואה הרבה שחייניות בנות שממשיכות את דרכן בשחייה גם בגיל מתקדם יותר. פעם זה לא היה מקובל שבנות ימשיכו לשחות כשהן מתבגרות, היום המנטליות אחרת וישנה הבנה ששחייה הינה סוג של ספורט מכובד שצריך לעודד ילדים, כולל בנות, להגיע אליו. אצלנו יש שחייניות רבות שמצליחות להגיע לשיאים אישיים ולהגיע למקומות ראשונים בתחרויות, וזה כמובן בזכות האמונה שהן יכולות לעשות הכל".
מה היית אומרת למאמנות צעירות שמתחילות את דרכן?
אני קוראת להרבה מאמנות צעירות ומעודדת אותן לבחור במקצוע הזה, כי בעיניי האופי הנשי שלנו יכול לעשות את הכל. נשים מוכיחות כל יום את עצמן בשטח בזכות החוכמה ויכולתן המולדת והנרכשת להוביל למעשים שונים ומיוחדים. בהזדמנות הזו מאחלת לכל הנשים בעולם יום אישה שמח ושימשיכו לשמור על דרכי מחשבה יצירתיות ואמונה שהכל אפשרי כשאנחנו מאמינות ביכולותינו כמובילות שינוי בעולם.
